פנאי | משפחה אלק&טרו- מגזין של החיים
ההתרגשות החלה לחלחל בכל גופי, יושבת על הכסא המרופד והנוח ושוקעת פנימה, חושך מסביב באולם הגדול ושקט. רק הפיטפוטים של הקהל מזכירים לי לרגע אחד שאני פה בלייב אקספיריינס.
עוד רגע אחד ותפרוץ המוסיקה בסערה אל האולם החשוך וישר לתוך גופי שכבר רועד מהתרגשות.
אני עוצמת את העיניים ונזכרת באז לפני שנים, נערה בעלת חלומות גדולים שאוהבת מוסיקה יוצאת לעיר הגדולה עם חברות וההתרגשות ניכרת על פניהן.
רוכשות כרטיסים למופע של תיסלם שכל כך אהבנו, גדלנו על המוסיקה שלהם ושמענו אותם בחדרי חדרים וגם במסיבות הפרועות. כל מילה חרוטה בליבי כבר שנים, כל שיר הוא אבן דרך עבורי וכל הזכרונות מאז מציפים אותי כעת באולם החשוך כשאני ממתינה להם, ללהקה האהובה שתעלה על הבמה פה בלייב אקספיריינס ותחזיר אותי ולו לשעה קלה אל אותן מחוזות ילדות נישכחות.
והנה פורצת המוסיקה אל האולם והאנרגיות החמימות הופכות לסוערות בלייב אקספיריינס.
אני מוצאת את עצמי יושבת על הכסא המרופד ומתמכרת שוב למילים שאותם כה אהבתי, שהיו לי לבית שני , לשפה שניה וזרמו בדמי והידהדו בראשי במשך שנים כה רבות.
והנה אותן המילים מתגלגלות להן שוב מהמוסיקה על הבמה בלייב אקספיריינס, כל כך מוכרות וכל כך יפות עד כי בא לי לנעול אותן אצלי בראש שלא יעלמו לעולם.
שנים עברו מאז מופע הילדות, שנים שבהן גדלתי, התפתחתי והפכתי לאשה שאני היום.
המילים והמוסיקה נשארו חלק מחיי, גדלתי אתם והן היו לי לערך. מדי פעם בשגרת היום כשמילה או שתיים התגנבו על שפתיי, הייתי מחייכת חיוך קטן בלב כאילו בעלת סוד כמוס, או בדיחה פרטית שרק אני מבינה, ונזכרת באותה הופעה באולם הגדול כשנערות בנות שבע עשרה מקיפות אותי באהבה וכולן חולקות בהתרגשות כה רבה ובתמימות אין קץ את המוסיקה הנפלאה והמילים החודרות.
והנה שוב אני חיה את אותם הרגעים, והנה שוב אני הופכת לאותה נערה תמימה והנה שוב מרעידה המוסיקה את מיתרי ליבי ונוגעת בי ממש כמו אז.
יושבת במופע של לייב אקספיריינס ולא יכולה לחשוב על דבר ורק להתמכר לעונג.
