מאז שיצאתי מהבית, אני עוברת דירה כל שנתיים פחות או יותר. בהתחלה זה היה כי סיימתי את השירות הצבאי ורציתי לגור בתל אביב – העיר הגדולה ולעבוד. אחר כך נסעתי לטייל וכשחזרתי לארץ החלפתי דירה כל שנה בגלל שהחלפתי שותפים. הקושי המרכזי בחילופי דירות הוא שצריך כל פעם לארוז את כל הציוד ולנייד אותו לדירה החדשה. על אף שארונות החלפתי עם כל דירה כי לא השתלם לי להעביר אותם איתי מדירה לדירה, את המיטה שלי גם החלפתי כל כמה דירות אבל היה חפץ אחד שנשאר איתי לכל הדירות: כיריים.

הכיריים שלי היו חשמליים, הגיעו כפלטה אחת אשר יד עליה שני מעמדים לחימום ובישול ולא יכולתי להסביר מדוע אבל הייתי ממש מחוברת אליהם ברמה הרגשית. ברגע שידעתי שאני עומדת לעבור דירה, הדבר הראשון שהייתי אורזת היה הכיריים שלי. ככל הנראה משום שאהבתי לבשל והליך הבישול עצמו יוצר לי תחושה של בית, הכיריים התיישבו אצלי בתודעה בדיוק על אותו המקום. כל דירה שהגעתי אליה הצטיירה אצלי כעוד ארבע קירות שמהווים סוג של קורת גג עבורי עד הפעם הבאה, אבל הדבר היחיד שהפך את הדירה מקורת גג לבית עבורי היו הכיריים. הם כל כך נהדרים בעיניי: עובדים בקלות, לא צריך להשקיע מאמץ רב על מנת לנקות אותם, הם מכינים כל מזון בדיוק כמו כיריים המבוססים על גז אבל מהווים פחות סכנה משום שיש להם מנגנון אשר מכבה אותם אוטומטית אם הסנסורים שלהם לא מרגישים סיר שמונח עליהם והם לכאורה פועלים לחינם.

אני בדרך כלל לא ממקמת אותם במקום קבוע במטבח שלי אלא יש להם ארון ייעודי ואז כל פעם שמתחשק לי לבשל אני שולפת אותם החוצה ומכינה את התבשיל הנבחר. לרוב אני אוהבת לבשל אורז עם ירקות או מרקים. אלו סוגי המזון שלא מרדימים אותי ושומרים אותי שבעה לשעות רבות במהלך היום. יתרה מכך, מאוד קל לי לקחת אותם איתי בקופסאות לעבודה ואז אני חוסכת את הכספים של לאכול במסעדות.