אז למה נדמה שבשנים האחרונות כולם עושים פילאטיס? מה הופך את השיטה הזו, שהומצאה כבר לפני כ- 80 שנה, ליעילה כל כך עבור כל כך הרבה אנשים? ולמה זה רק מתגבר עם הזמן?

קצת רקע. שיטת הפילאטיס הומצאה ע״י ג׳וזף פילאטיס הגרמני ושמה לה למטרה לעזור לאנשים עם מוגבלות תנועה (ניחשתם נכון בעקבות איזה אירוע היסטורי). ג׳וזף, שהיגר לניו יורק בשנת 1926, הפיץ את הבשורה בעיר הגדולה ובשנות השישים הפילאטיס הפך פופולארי בקרב רקדנים. משם הדרך לציבור הרחב הייתה קצרה.

בהשפעת היוגה, פילאטיס דוגל בעבודה ממרכז הגוף החוצה, מה שעוזר להתאמן ממקום של מודעות גבוהה לגוף. ששת עקרונות השיטה המקוריים הנם ריכוז, שליטה, מרכז, זרימה, דיוק ונשימה. קל לראות את הקשר לתמונה שיש לכולנו בראש כשחושבים על פילאטיס: עבודה שקטה, איטית, מרוכזת ומדויקת על שרירי הגוף. מדהים שבאימון גופני אפשר להשיג מטרות של רוגע ושליטה בנוסף לחיזוק והסיבולת הרגילים. זה בדיוק מה שמייחד את הפילאטיס. המתעמלים, למרות שעבדו קשה במשך כל השיעור, יחושו רוגע וביטחון שילוו אותם לאורך כל מהלך היום.

למרות הפסקה הקודמת, אין להתפתות לחשוב שמדובר בשיטה ״רוחנית״ בלבד. בנוסף ליוגה, ג׳וזף פילאטיס התמחה גם באנטומיה ופיזיולוגיה. בעזרת הידע שצבר פיתח תרגילים ואימונים המחזקים ומותחים את שרירי הליבה של הגוף. זה מתחיל מעבודה מאומצת על שרירי הבטן ומתפשט לגב, רגליים והלאה. כאמור, עבודה מהפנים החוצה. השינוי מתבטא קודם כל בשיקום ובמניעת כאבים וממשיך לשיפור היציבה. מי שמתאמן או התאמן בעבר בפילאטיס יודע לספר כמה זה תורם ליציבה ולתחזוקה שוטפת של הגוף. כיום נפוץ הפילאטיס גם בקרב ספורטאים מקצועיים (כדורגלנים וכדורסלנים, למשל), המשתמשים בשיטה כדי לשמור על גופם במצב האופטימלי ועל מנת להשתקם מהר יותר מפציעות.

נדמה שהחיים המודרניים, על אף הדברים הנפלאים שהם מביאים, יוצרים לחצים הן נפשיים והן גופניים שאי אפשר להתעלם מהם. אימון גופני זו הדרך הכי טובה להתמודד עם כל אלה. דרך החיים המשלבת פילאטיס עוזרת להחזיר לנו את השלווה שקצת איבדנו ומאפשרת לנו לסמוך על הגוף שלנו ולהעמיק את ההיכרות עמו.