בכל בוקר כשאני קמה בבוקר יש ריטואל קבוע כשבמרכזו עומד הקפה של הבוקר. בלעדיו הבוקר לא בוקר ורק אתו אני יכולה לפתוח את היום באנרגיות טובות של עוררות ואופטימיות.

 

וכך בכל בוקר אני מוזגת לי את האספרסו שלי ממכונת הקפה הביתית האהובה ואז תורו של מקציף חלב חשמלי לעבוד ולהקציף את החלב בדיוק במידה שאני אוהבת, קרמי אך אורירי וקל.

 

מבחינתי, להכין קפה מושלם זו אמנות. ואני מרגישה שאני כל יום לומדת להשתפר גם באביזרים הביתיים שיש ברשותי, מכונת קפה ומקציף חלב חשמלי.

 

הקפה שלי יכול להתחרות בלי שום בעיה מול הקפה של בתי הקפה ואולי אפילו להתעלות עליהם, כיוון שהוא נעשה על ידי כמובן.

 

וכך בכל בוקר הרעש החביב עלי ביותר הוא קולות ההקצפה של מקציף חלב חשמלי, שבעקבותיו אני יודעת שיגיע הקפה הטעים שלי ואוכל ללגום אותו בנחת ולפתוח יום חדש.

 

יש אנשים של בוקר ויש כאלה שממש לא. כנראה שאני טיפוס בוקר אופייני. אני נהנית משעות הבוקר המוקדמות, מהשקט ומהאור החלש שמבצבץ פנימה מהחלון. השקט שלפני הסערה הגדולה ולפני השגרה, מן זמן לא זמן, בין לבין, לפני ששגרת היום תסחוף אותי אתה ואאבד את הרגע הקסום הזה, הבוקר.

 

בעלי לעומתי, אינו טיפוס של בוקר כלל ועיקר. כל דבר מבחינתו מיותר בבוקר מלבד עוד רגע של שינה. גם כאשר אני כבר ערה, הוא מתהפך במיטה מצד לצד כשהוא שומע את הקולות של המקציף חלב חשמלי שמדירים את שנת הבוקר שלו.

 

כנראה שאני כל כך מכורה לפעולות הקטנות הללו של הבוקר שעושות אותי מאושרת, מזיגת האספרסו והריח שמתפשט באפי, הקצפת החלב במקציף חלב חשמלי, על כל אלו אני לא יכולה לוותר.

ובאמת בבקרים שאני לא מצליחה לבצע את אותן הפעולות האלו, הבוקר שלי והיום שלי לא נראה אותו הדבר.

 

והנה עוד בוקר חדש נפתח בשקט, יקיצה טבעית בעה כה מוקדמת כשקרן אור קטנה מציצה מהחלון ומלטפת אותי בעדינות, מזכירה לי שכבר בוקר וטקס הקפה הקטן שלי שימלא את הבית בריח משכר וקולות מקציף חלב חשמלי שיזמזמו בנחת, והלגימה של הקפה…